ארומתרפיה היא תחום טיפולי העושה שימוש בשמנים אתריים המופקים מצמחים ארומטיים. מקור השם במילים יווניות: Aroma המתייחסת לריח או לחומר ארומטי, ו־Therapeia  שפירושה טיפול. השימוש בשמנים אתריים נעשה בעיקר באמצעות הרחה או מריחה על העור, בדרך כלל לאחר דילול בשמן נשא או בבסיס מתאים אחר. השמנים נבחרים בהתאם להרכבם, לתכונותיהם ולמטרת הטיפול, וניתן לשלב אותם בשמני עיסוי, קרמים, ג׳לים ותכשירים נוספים. ארומתרפיה יכולה לשמש לטיפוח העור והגוף, לתמיכה ברגיעה וברווחה ובמגוון מצבים כחלק מטיפול משלים. מאחר ששמנים אתריים הם חומרים מרוכזים, בחירת השמן, הריכוז ודרך השימוש הם חלק מהותי מהעבודה המקצועית איתם.

שמנים אתריים הם תערובות מרוכזות של מולקולות ארומטיות נדיפות שהצמח מייצר ואוגר בחלקים שונים שלו, כמו פרחים, עלים, קליפות, זרעים, שורשים, עץ ושרפים. הדרך שבה מפרידים את החומרים הארומטיים מן הצמח משתנה בהתאם לחומר הגלם. בצמחים רבים משתמשים בזיקוק בקיטור, שבו החומרים הנדיפים משתחררים מן הצמח עם אדי המים ונאספים לאחר קירור ועיבוי. בקליפות של פירות הדר השמן האתרי מופק בדרך כלל בכבישה קרה או בסחיטה מכנית של הקליפה. צמחים אחרים דורשים שיטות מיצוי שונות, ובהן מיצוי ב־CO₂  או באמצעות ממסים. לכל שיטת הפקה יש השפעה על הרכב התוצר ועל מאפייניו.

הריח של צמחים נוצר מחומרים נדיפים שהם מייצרים ומשחררים לסביבה, והוא ממלא תפקידים חשובים בחייהם. תרכובות ריח יכולות למשוך מאביקים ולעיתים גם בעלי חיים המסייעים בהפצת זרעים, להרתיע חרקים אוכלי צמחים ולסייע בהגנה מפני חיידקים ופטריות. כאשר צמח נפגע, למשל מאכילת חרקים, הוא עשוי לשנות את תערובת החומרים הנדיפים שהוא מפריש, ובמקרים מסוימים חומרים אלה מושכים טורפים או טפילים של החרק התוקף ואף משפיעים על תגובות ההגנה של צמחים סמוכים. במובן הזה, הריח הוא חלק ממערכת מורכבת של הגנה, רבייה ותקשורת כימית בין הצמח לסביבתו.

שמנים אתריים הם תערובות מרוכזות של תרכובות נדיפות, ולכל שמן הרכב ייחודי שמעניק לו ריח ותכונות ביולוגיות שונות. בארומתרפיה משתמשים בהבדלים האלה כדי לבחור שמנים בהתאם למטרת הטיפול. כך, למשל, שמן עץ התה משמש בתכשירים לבעיות עור, ובהן זיהומים פטרייתיים, בזכות תכונותיו האנטי־מיקרוביאליות, ובפרט פעילות נגד חיידקים ופטריות. שמן לבנדר משולב לעיתים קרובות בתערובות שנועדו להרגעה ולתמיכה בשינה בזכות תכונותיו המרגיעות והשפעתו על מערכת העצבים. שמני אקליפטוס מסוימים משמשים בתערובות למערכת הנשימה בזכות תכונותיהם המכייחות והאנטי־דלקתיות, בין היתר להקלה על שיעול וגודש. לכל שמן מאפיינים משלו המשפיעים על בחירתו, על מטרת השימוש ועל הריכוז המתאים.

כן. מקור טבעי אינו מבטיח שחומר יהיה בטוח. חומרים טבעיים מכילים תרכובות פעילות ביולוגית, והשפעתם תלויה בהרכב, בריכוז או במינון, בדרך השימוש ובמאפיינים האישיים של המשתמש. לדוגמה, שמנים אתריים מסוימים עלולים לגרום לגירוי או לרגישות בעור, חלק משמני ההדרים עלולים להגביר את רגישות העור לשמש, וצמחי מרפא מסוימים יכולים ליצור אינטראקציות עם תרופות. למשל, שמן אתרי ווינטרגרין  ,(Wintergreen)  עשיר במתיל סליצילט ועלול להגביר את הסיכון לדימום אצל מי שנוטלים תרופות נוגדות קרישה כמו וורפרין, המוכר גם בשם קומדין. לכן חשוב לבחון כל חומר טבעי לפי תכונותיו ואופן השימוש בו, ולא להניח שהוא בטוח מעצם היותו טבעי. כאשר משתמשים בחומרים טבעיים למטרה טיפולית, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע בעל הכשרה מתאימה, שיוכל להתאים את החומר, המינון או הריכוז ודרך השימוש לאדם ולמטרת הטיפול.

כדי להעריך את איכותו של שמן אתרי, חשוב לבדוק איזה מידע מספק היצרן או הספק על השמן. שמן אתרי איכותי צריך להיות מזוהה בצורה ברורה, עם השם הבוטני המדויק של הצמח, חלק הצמח שממנו הופק, שיטת ההפקה, ארץ המוצא, מספר האצווה ותאריך הייצור או תאריך התפוגה או השימוש המומלץ. פרטים אלה מאפשרים לדעת מהו חומר הגלם, מה מקורו ועד כמה הוא טרי. ספק מקצועי צריך להיות מסוגל לספק גם מידע על בדיקות האיכות של השמן, ובמידת הצורך בדיקת GC/MS (בדיקת מעבדה שמפרידה את מרכיבי השמן ומזהה אילו חומרים נמצאים בו ובאיזה שיעור), וכך מסייעת לבדוק אם הרכב השמן תואם למצופה ולזהות חריגות או חשד לזיוף. חשוב גם שהשמן יישמר בבקבוק זכוכית כהה, הרחק מאור ומחום, משום שתנאי אחסון לא מתאימים עלולים לפגוע באיכותו עם הזמן.

לא בהכרח. ההשפעה הסביבתית של מוצר נקבעת לאורך כל מחזור החיים שלו, ולא רק לפי מקור המרכיבים. חומרי גלם מן הצומח הם משאב מתחדש, אך גידולם והפקתם עשויים לדרוש קרקע, מים ואנרגיה ואף לפגוע באוכלוסיות בר של צמחים. דוגמה לכך היא שמן אתרי רוזווד ,(Aniba rosaeodora) שהופק במשך שנים מעצי בר ביערות האמזונס באמצעות כריתת העץ וזיקוק השמן מן העצה. ניצול יתר של העצים גרם לדלדול אוכלוסיות המין. כיום הסחר הבינלאומי ברוזווד מפוקח במסגרת אמנת ,CITES שנועדה להגן על מינים מפני ניצול יתר. במקביל, נעשה שימוש גם בשיטות בנות־קיימא יותר, שבהן מפיקים את השמן מענפים ומעלים שנגזמים מהעץ, כך שהוא יכול להמשיך לצמוח. גם שיטת הגידול והקטיף, תהליך ההפקה והייצור, האריזה, השינוע והשימוש במשאבים משפיעים על התמונה הכוללת. לכן המילה "טבעי"כשלעצמה אינה מעידה שמוצר ידידותי יותר לסביבה.

כן, שמנים אתריים בעלי פעילות אנטי־פטרייתית יכולים להשתלב בטיפול בפטרת ציפורניים. שמן עץ התה הוא מהשמנים שנחקרו יותר בהקשר זה, ושמנים נוספים, ובהם תימין ואורגנו, מוכרים גם הם בזכות פעילותם נגד פטריות. הטיפול בפטרת ציפורניים דורש התמדה וסבלנות, משום שהציפורן גדלה לאט וקשה יחסית לחומרים הנמרחים עליה לחדור לעומקה. הטיפול מלווה גם בשמירה על כפות הרגליים נקיות ויבשות, החלפת גרביים באופן סדיר ואוורור וייבוש הנעליים, משום שסביבה חמה ולחה מעודדת את התפתחות הפטריות ועלולה לתרום להישנות הזיהום. חשוב גם לוודא שאכן מדובר בפטרת, שכן שינוי בצבע, בעובי או במבנה הציפורן יכול להיגרם מסיבות אחרות. כאשר משתמשים בשמנים אתריים, יש להתאים את בחירת השמנים, הריכוז ואופן השימוש למצב הציפורן ולאדם המטופל.

כן. לריחות יש קשר הדוק למערכות במוח המעורבות ברגש, בזיכרון ובהערכת חוויות כנעימות או בלתי נעימות, ולכן הם יכולים להשפיע על מצב הרוח, על רמת העוררות ועל תחושת הרוגע. ריח מוכר יכול גם לעורר זיכרונות ותגובות רגשיות, והתגובה לריח מושפעת מניסיון קודם, מאסוציאציות אישיות ומהעדפה. דוגמה לכך נמצאה במחקר מבוקר שבו 56 גברים ונשים בריאים נחשפו בשלושה מפגשים נפרדים לריח של שמן לימון, שמן לבנדר או לביקורת ללא ריח. ריח הלימון שיפר את מצב הרוח החיובי בהשוואה לשני המצבים האחרים. בארומתרפיה נעזרים בקשר שבין חוש הריח לתגובה הרגשית באמצעות בחירת שמנים אתריים המתאימים למטרת השימוש וגם להעדפה האישית של האדם.

סבון מוצק בעבודת יד מיוצר בדרך כלל בתהליך סיבון, שבו שמנים וחמאות מגיבים עם בסיס ונוצרים סבון וגליצרין. ניתן לתכנן את הפורמולה כך שחלק מהשמנים יישארו ללא סיבון, תהליך המכונה .Superfat השמנים שנותרים בסבון ממתנים את פעולת הניקוי ומפחיתים את תחושת היובש שעלולה להיגרם מסבון שמסיר שומן מן העור. לעומת זאת, מוצרים רבים הנמכרים כ"סבון נוזלי" הם למעשה תרחיצים המבוססים על חומרים פעילי שטח, ולא סבון במובן הכימי. לסבון אמיתי יש בדרך כלל pH בסיסי, בעוד שתרחיצים מסוימים יכולים להיות מנוסחים ב־pH  הקרוב יותר לזה של העור ולכן עשויים להתאים יותר לעור רגיש או כאשר מחסום העור פגוע. לסבון מוצק יש גם יתרון סביבתי הנובע מצורת המוצר. הוא מכיל הרבה פחות מים, ולכן אין צורך לארוז, לאחסן ולשנע מים כחלק מהמוצר עצמו. הוא גם אינו זקוק לבקבוק, לפקק או למשאבה וניתן לארוז אותו באריזה מינימלית. כך מצטמצמים חומרי האריזה, נפח הפסולת וגם המשקל והנפח הנדרשים בהובלה. להרחבה על הכימיה של הסבון, חומרי הגלם וההיבטים הסביבתיים אפשר לקרוא במאמר "מה מסתתר בתוך קוביית סבון? על כימיה, חומרי גלם וסביבה" באתר.